ליאור וישינסקי, בן בכור לאסנת ושלמה, אח לדנה ולירון, נולד בביה"ח "אסף הרופא" שבצריפין ב - 5.4.1984. ליאור, תינוק בריא ושמנמן, בעל מזג טוב מאין כמוהו, בילה את שנותיו התינוקיות ברח' צייטלין בת"א. כבר בגיל הגן גילה אהבה רבה לבעלי החיים שבטבע ואם להיות יותר ספציפיים התעניין מאור בדינוזאורים. בית הספר לטבע סביבה וחברה שבאבו כביר אך נפתח, וליאור תלמיד בכיתה א' החל שם לימודיו.  הקרבה לגן הזואולוגי והבוטני שימשה השראה לאהבתו השנייה הצילום.  
אל אהבותיו אלו, נוספה האהבה לספורט ובעיקר לטניס. מגיל צעיר החל ליאור, בלוית אביו שלמה, אחותו דנה וכלבת הזאב האהובה שלהם תאצ'ר, חובט ברקטה על מגרשי הטניס של "הפועל" ברח' רוקח בת"א. ליאור שיחק טניס ב"הפועל" למעלה מעשר שנים. אין מי שלא זוכר את ה"פור-הנד" המפוצץ שלו ואת הפעמים הרבות בהן נזרקה הרקטה שלו לרצפה.

בן להורים שחקנים , הכיר ליאור את קרשי הבמה מגיל צעיר. למרות שלא ראה את הבמה כייעודו בחיים, השתתף בהצגת הקאמרי "עוץ לי גוץ לי" בתפקיד קטן ואף לקח חלק בסדרה על "האחים רייט" בטלוויזיה החינוכית. ליאור אף למד לרקוד סטפס ובבר המצווה שלו הופיע בריקוד עם אחותו דנה.  

את לימודיו התיכוניים החל בכיתה ט' בביה"ס "אורט טכניקום" בגבעתיים במגמת מחשבים. את השנה הראשונה סיים כשבתעודה שלו מופיעה ההערה: "ראוי לשבח". וכך גם בשנה שלאחר מכן. אך מגמה זו לא נמשכה לאורך זמן.

כדי להבין את השינוי שחל בליאור, יש לציין כי ליאור היה נער שמנמן וממושקף שהרגיש מאוד בנוח במטבח, אהב לאכול וגילה יצירתיות רבה בהכנת חביתות בפיתה. אהב לפנק את אחותו דנה ומדי פעם היה מפתיע אותה בסנדוויצ'ים מושקעים לביה"ס. אבל ליאור אוהב האסתטיקה היה מוטרד ממראהו החיצוני והמהפך לא אחר לבוא . בכיתה י"א והוא בן 16 ליאור החליט ועשה. הוא השיל ממשקלו קילוגרמים רבים, המיר את המשקפיים בעדשות מגע , החל בכפיפות בטן ואימוני כושר גופני, שמר באדיקות על גזרתו החדשה שהפכה מחוטבת, והיה לחתיך הורס.

בשלב זה של חייו, הלימודים עניינו אותו פחות ופחות ומבחור שקט וביישן הפך לגברבר חיוני, חברותי והחל טועם טעמה של עצמאות. הוא דרש, התעקש ואף קיבל לאחר מאמצים מרובים אופנוע שהפך חלק בלתי נפרד ממנו. ליאור, ילד חרוץ הסוגד להיותו בלתי תלוי מגיל מאוד צעיר, הבין שהמפתח לעצמאות, מלבד יכולת הניידות שהתאפשרה עם האופנוע, הוא ממון בכיס.

מגיל צעיר מאוד החל עובד עבור כסף כיס. בשעותיו הפנויות לקח על עצמו את משימת ניקיון מדרגות הבניין, עזר בחנות לבעלי חיים, מכר תכניות בהצגות הקאמרי השונות, עסק ב"שליחויות" על אופנוע, שימש עוזר טבח במסעדה ועוד.   

ליאור מוקף בחברים, בילה את השנתיים האחרונות בתיכון בעיקר בקולנוע, בטיולים ברחבי בארץ עם חבריו, בערבים שקטים בבית של חבר זה או אחר, בטיולי אופנועים ובשאר בילויים נוספים. את היומיום שלו עטף במוסיקה שאהב, ושליוותה אותו לעיתים בווליומים מטורפים. במרחק רב מחדרו יכולת לשמוע את דפיקות הבאסים הרועמים.

בפני ליאור נפתח כאילו צוהר לעולם אותו לא הכיר, והיה בו מין צורך בלתי נשלט לצמצם את הפער שנוצר בשנים השחונות ההן. ואכן כבריצת אמוק, הפך מיצוי הזמן לחלק בלתי נפרד ממנו. ליאור אחר לישון ואחר לקום. והמשימה להעירו לבית הספר הפכה לבלתי אפשרית.  

ב-3.12.2002 והוא כבן שמונה עשרה וחצי, נפרד ליאור מהוריו אחותו וחבריו ועלה על האוטובוס שהוביל אותו אל ה "באקום". לאחר לבטים רבים הגיע ליאור לחיל ה"הנדסה הקרבית", ולאחר טירונות , מסלול ואבטשי"ם,  סיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות, והיה מועמד לקורס קצינים. ליאור החליט כי רק פעילות מבצעית יכולה להעניק לו סיפוק והנאה מהשירות הצבאי. ולכן התעקש מאוד ואף הצליח להתקבל ליחידה המובחרת של "צוות המנהרות". צוות זה שרת בבסיס בדרום רצועת עזה, וביצע גיחות אל תוך ציר פילדלפי. מטרתו העיקרית , איתור  והשמדת מנהרות להברחת אמצעי לחימה ונשק, החפורות בין מצרים לרפיח הפלשתינית.

עצם גילוי המנהרות ועצירת חומרי החבלה והנשקים מלהגיע ליעדם, שהוא פיגועי תופת בישראל, משמעותו,  הצלת חיים של ממש. ליאור אהב את החירות והעצמאות אותם יכול היה להפגין,  ואת העובדה כי הוא וחבריו עוצרים את הטרור מלהגיע ארצה. "מישהו חייב לעשות את העבודה הזאת" אמר לא פעם בעיניים בורקות.

בשניים עשר במאי 2004 בשעה ארבע וחצי אחה"צ , ליאור התקשר מהצבא וסיפר בהתלהבות שהוא מצא אופנוע , 500 סמ"ק , בדיוק כזה שהוא רוצה. מהצבא הוא הריץ טלפונים וסגר שישמרו לו אותו עד שיחזור מהצבא הביתה.  כך היה ליאור. דבק במטרה, ועקשן. כשרצה משהו, זה היה צריך להיות אתמול. נפרדנו כשהוא אמר שהוא חייב לזוז ל"סיבוב קצר" ונדבר אח"כ.

לקראת השעה שש בערב, הוזעק צוות המנהרות לציר פילדלפי על מנת לאתר ולהשמיד מנהרת תופת שנחפרה תחת מוצב של צה"ל במטרה לפוצץ אותו. בדרכו לביצוע המשימה,  ספג הנגמ"ש ובו צוות המנהרות, פגיעה ישירה של טיל אר פי ג'י אשר גדע באחת את חייו של סמ"ר ליאור וישינסקי ושל ארבעת חבריו.  יהי זכרם ברוך.